הפלישה בדרך

בעוד שעתיים בערך יבואו אלינו שניים מהנכדים לביקור של שלושה ימים. ההורים שלהם לא יוכלים לקחת עוד ימי חופש והם גם לא יכולים להשאיר אותם לבד בבית, כי הם די קטנים, אז סבא וסבתא מתגייסים להושיע!

אז איך אנחנו מתכוננים לפלישת הילדודס הקרובה? קודם כל, דאגנו לאספקה של האוכל שהם אוהבים כי זה הכי חשוב. חוץ מזה, הכנו להם את המיטה שהם יישנו בה והוצאנו להם מגבות נקיות למקלחת. הכי חשוב זה כמובן מה נעשה איתם, כי אי אפשר לבלות את כל היום בבית. שמעון כבר עשה בירורים והוא רוצה לקחת אותם היום לאיזה קניון שיש בו הופעות לילדים, אני אולי אצטרף. מחר כבר קבענו טיול בטבע, כנראה באזור דליית אל כרמל, כולל כמובן מסעדה. ומחרתיים? אלוהים גדול. לא תכננו עדיין.

אז עכשיו אנחנו נהנים מרגעים אחרונים של שקט, לפני שהילדים יגיעו וירימו את הבית על הרגליים. כמה רעש ושמחה הילדים האלה מביאים איתם! אמנם זה מעייף לבלות איתם יום שלם, אבל זה ממש שווה את זה, כי זה גורם לנו להרגיש צעירים ונמרצים יותר מהרגיל והחיוכים שלהם באמת עושים לנו את היום.

לפעמים אני מתגעגעת לחיים שהיו לנו פעם כשהיינו צעירים, עם ילדים קטנים בבית והמון המולה, אבל אז אני נזכרת שככה זה הרבה יותר נחמד – גם נהנים מהשמחה של הילדים וגם זוכים לקצת שקט מהם כשהם חוזרים להורים שלהם.

 

מודעות פרסומת

תרבות גבוהה

לפני שנה וחצי בערך חברה שלי הזמינה אותי להצטרף אליה לאופרה. בעלה חטף שפעת ביום לפני ההופעה ולא יכול היה להגיע, אז אני נהניתי מהכרטיס הפנוי. אני מודה שברגע הראשון שהיא הציעה לי לבוא איתה, הייתה בי התנגדות, כי מה לי ולאופרה? אבל הסכמתי למרות זאת ואחר כך ממש שמחתי שעשיתי את זה כי היה ערב מדהים.

אני אגיד לכם את האמת, אני לא כזה טיפוס של תרבות גבוהה. אני אוהבת טלוויזיה וקולנוע ומוזיקה, אבל לא תמצאו אותי הרבה בקונצרטים ובאופרה. בתיאטרון דווקא כן, אבל לא לעתים קרובות. העניין העיקרי עם האופרה זה המחיר הגבוה של הכרטיסים, שזה בהחלט לא שווה לכל נפש. בגלל זה ממש שמחתי כשקיבלתי עכשיו מאותה חברה את אותה הצעה – כרטיס לאופרה בעוד חודש וחצי. הפעם זה לא כי בעלה חולה, אלא כי היה איזה מבצע שווה, ואני הפעם הסכמתי מיד ובלי היסוס.

ובגלל שזה בתל אביב, הצעתי לחברה שלי שנישאר לישון שם הפעם. הנסיעה חזרה בלילה לחיפה היא ארוכה ומעייפת, ואנחנו יכולות לפרגן לעצמנו לילה מפנק בבית מלון. הרי זה לא שהילדים מחכים בבית… אז אני בודקת מחירים של מלונות פתאל בתל אביב https://www.fattal.co.il/tel-aviv-hotels והאמת שאני מתלהבת יותר ויותר – גם אופרה וגם לילה בעיר ללא הפסקה? ממש החיים הטובים! ועוד יש לי יום הולדת בחודש הבא, ככה שממש מגיע לי!

מסתבר שבכל גיל אפשר לגלות דברים חדשים ולהתאהב במשהו חדש. אני כבר מלאה התרגשות מהאופרה שאנחנו הולכות לראות, שאמורה להיות מעולה לפי מה שקראתי. לפעמים מגיע לסבתא קצת זמן איכות משל עצמה, לא?

ימים אחרונים

בעוד שבוע וחצי נגמר החופש הגדול וכולם מנסים להגיע בשלום לקו הגמר. ההורים שתכננו פעילויות לילדים לכל יום בשבוע כבר עייפים ונגמרו להם הרעיונות. נשאר להם רק להתחנן לסבא וסבתא שייתנו יד או שתיים ויפנו אותם לעבודה שלהם.

האמת היא שגם לסבים ולסבתות זה לא כל כך קל, אבל הנה כמה רעיונות שמצאתי לאלו שצריכים למלא עוד כמה ימים עם הנכדים:

גן המדע במכון ויצמן רחובות

https://davidson.weizmann.ac.il/programs/summer-garden

משחקים וחידונים באתר קק"ל

http://www.greenwin.kkl.org.il/greenwin_games/

ממלכת האבירים בעכו

http://www.akko.org.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94

והכי חשוב, תיהנו! תכף הם ייעלמו למוסדות החינוך ואנחנו נמות מגעגועים…

IMG_1359

אתגר טכנולוגי

ככל שהנכדים שלי גדלים, הם מציבים בפניי יותר ויותר אתגרים טכנולוגיים. הם נולדו עם סמארטפון ביד והם מתפעלים מכשירים כאילו זה אינסטינקט בשבילם ואותי הם משאירים שמוטת לסת. איך הם עושים את זה?

ושלא תגידו לי שאולי כדאי לי ללמוד מהם משהו, כי זה בדיוק מה שאני עושה. כשיש לי איזו בעיה בטלפון אני מבקשת מהם עזרה ואני מתעקשת שהם יראו לי בדיוק מה הם עושים כדי שאני אוכל לעשות את זה לבד בפעם הבאה. אני אמנם לא תמיד מצליחה לשחזר את מה שהם עשו בכזאת קלות, אבל לפעמים זה מצליח ואז אני ממש גאה בעצמי.

הבעיה היא כשהם מבקשים ממני מתנה שקשורה לתחום הטכנולוגי ואז אני מוצאת את עצמי שבויה בידיים של המוכר – אני לא מבינה כלום, והוא מבין המון, ובסופו של דבר הוא יחליט מה אני אקנה. זאת בעיה, כי אני אף פעם לא יכולה להיות בטוחה שלא עובדים עליי ושאני קונה את מה שהילד באמת רצה. יש לי עכשיו את הבעיה הזאת עם אוזניות שהבטחתי לקנות לנכדה שלי – מצאתי פה https://www.ivory.co.il/headphone.html מגוון ממש גדול, ואין לי מושג מה אני צריכה לבחור. אולי אני פשוט צריכה להגיד לה שתבחר ואני רק אתן את פרטי האשראי…

אני יודעת שיש לי המון מה ללמוד על טכנולוגיה, ואני באמת מנסה… אבל זה בכלל לא פשוט ללמוד תחום חדש לגמרי שבכלל לא היה קיים כשהייתי בגילם. אולי מישהו מכיר קורס מזורז למיושנות כמוני?

רגע לעצמי

החופש הגדול הוא התקופה הפופולרית ביותר של הסבים והסבתות הישראלים. מביקור של שבת פעם בשבועיים זה הופך פתאום ללפחות שלושה ימים בשבוע עם הנכדים, והאמת שיש בזה הרבה מתוק וגם קצת חמוץ – אנחנו כמובן נהנים מאוד עם הנכדים שלנו, אבל גם לנו יש חיים ואנחנו רוצים להמשיך בהם למרות החופש.

אני חושבת שכל פנסיונר שלא רוצה למצוא את עצמו לבד כל היום, מטפס על הקירות משעמום, צריך למצוא לעצמו תחביבים, חוגים או כל דבר אחר שהוא נהנה ממנו ושכולל אינטרארציה עם אנשים אחרים. השיחות הקצרות עם החברים בהפסקה הם חלק בלתי נפרד מההרצאה או השיעור, ואז כבר לא ממש חשוב מה בחרנו ללמוד.

הנה כמה רעיונות לחיפאים מבינינו:

http://www.abahushi.org.il/pages.aspx?pageName=%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%9f_%2b60

אז, יאללה, קחו רגע לעצמכם ותיהנו. הנכדים יכולים לבוא בכל יום אחר…

לראות אותם מאושרים

השבוע ישבתי עם ניצה, חברה ותיקה מאוד שלי, בבית קפה. אנחנו מכירות כבר יותר מ-30 שנה ואנחנו מקפידות להיפגש לפחות פעם בחודש לקשקש קצת על הילדים, הנכדים, החיים, בילויים וכל מה שבא. הפגישה שלנו הפעם הייתה קצת שונה מהרגיל וגרמה לי לחשוב הרבה כשחזרתי הביתה.

2018-01-07_100437PV

כבר תקופה שאני שמה לב שניצה מוטרדת. אני מכירה אותה כל כך הרבה שנים שאני מזהה מיד כשמשהו לא בסדר, אבל כיבדתי את הרצון שלה לא לדבר על זה. רק השבוע היא החליטה סוף סוף לספר לי מה מעיק עליה – הבת הצעירה שלה מתגרשת. החדשות האלה העציבו אותי, כי אני יודעת כמה חשוב לאמא לראות את הילדים שלה מאושרים, ואני יכולה להבין כמה קשה לה עכשיו לראות את הזוגיות של הבת שלה מתפרקת. כל אמא הייתה מוכנה להתחלף עם הילד שלה כשכואב לו, וגם הפעם ניצה לא יכולה לעשות את זה בשביל הבת שלה.

אני חושבת על הילדים שלי ועל המשפחות הנפלאות שהם בנו, ונחמץ לי הלב מהמחשבה שזה היה קורה להם. אמנם גירושים זה לא דבר נדיר, אבל כשזה קורה למישהו שאתה אוהב, זו טלטלה רצינית. לפרק בית ומשפחה זה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות, וכמה תמיכה שאמא לא תיתן לילד או לילדה שלה, זאת תהיה תקופה קשה מאוד.

אני כל כך שמחה שהילדים שלי מצאו את האושר שלהם ובינתיים נראה שכולם מרוצים מבני הזוג שלהם. מה שלא יקרה בעתיד, הם יודעים שהם יכולים לסמוך עליי שאעזור ושאתן עצה או סתם כתף לבכות עליה.

הקדימו אותנו

נכון שסיפרתי לכם שאנחנו שוקלים לנסוע לקרוז? אז חברים שלנו שסיפרנו להם על התוכנית שלנו נורא התלהבו מהרעיון ולא רק שהם החליטו לאמץ אותו, הם אפילו הספיקו לעשות את זה לפנינו! לא שזה מפריע לי, אבל זה קצת מאכזב לגלות שאני ובעלי כאלה הססניים… נו, מה הבעיה פשוט להחליט ולנסוע?

אז אני אגיד לכם מה הבעיה. אנחנו אנשים כאלה שצריכים להתבשל עם הרעיון הרבה זמן, לשקול, להתייעץ, לבדוק תאריכים, לסגת ואז להיזכר שוב ברעיון… ככה עד שמגיע רגע ההחלטה, והוא מגיע תמיד פתאום בלי שום אזהרה. תמיד היינו ככה אני ובעלי, והאמת שחשבתי שבגיל שלנו כבר נהיה הרבה יותר ספונטניים, כי אין לנו הרבה מחויבויות שמונעות מאיתנו לצאת לחופשה. מסתבר שזה לאהמציאות שאנחנו חיים בה, אלה פשוט אנחנו שמתקשים להחליט.

בכל מקרה, מה שיצא טוב מכל הסיפור הזה זה שחברים שלנו כבר יכולים לתת לנו עצות וטיפים שיהיו לנו רלוונטיים כשנזמין קרוז לעצמנו. אמנם כבר קראנו פה https://cruise.mano.co.il/ כל מה שהם כותבים על ההפלגות, אבל אין כמו לשמוע מבעל ניסיון. מה שהכי חשוב לדעת זה שהם נהנו, והם באמת נהנו, ועכשיו אני רק צריכה עוד כמה סיפורים מהטיול שישכנעו אותנו סופית להזמין אחד לעצמנו.

בשורה התחתונה, אז מה אם קשה לנו להחליט? מה עדיף, לעשות בלי לשקול ובלי להתייעץ? אנחנו תמיד נעדיף את הדרך הארוכה והחכמה על פני הדרך המהירה והבלתי ידועה.

לגעת בטבע

הכל התחיל באחד מהימים המשמימים של החופש הגדול. הכנסתי את ארבעת הקטנים שלי לרכב והחלטתי לצאת, האינטואיציה תגיד לאן. הגענו לגן הבוטני שהיה עמוס בהרבה ילדים שחיכו בתור לכניסה והרבה הורים שרוצים ילדים אינטליגנטים. אחרי קיץ רווי שעות המתנה ארוכות ודביקות מזיעה וממסטיקים החלטתי לשנות כיוון. הכל אני מוכנה לספוג רק לא לעמוד בתור עם […]

באמצעות אהבה שלא ידענו עליה — קצת טבע בחיים

לפתוח את הלב

כפנסיונרית יש לי הרבה זמן פנוי, שאני מנצלת אותו להנאה, ללמידה, לבילוי עם בני משפחה וגם להתנדבות. החלק הזה של ההתנדבות מאוד חשוב לי, לא רק בגלל שהוא גורם לי להרגיש מועילה, אלא בעיקר שהוא ממלא לי את הלב בשמחה.

אני אישית הכי אוהבת להתנדב עם ילדים, כי הם תמיד מחממים לי את הלב בכנות שלהם. הם יודעים להגיד תודה, לאו דווקא במילים, אלא בחיוך שלהם, שהוא הכי אותנטי בעולם. אמנם לא תמיד זה קל, אבל האתגר הוא להתגבר על הקשיים שלנו ולזכור תמיד שאנחנו שם בשביל הילדים.

ואם אתם מרגישים שחסר לכם משהו בחיים, אני ממליצה לכם לנסות לפתוח את הלב שלכם ולתת מעצמכם. מהניסיון שלי זה בדיוק מה שלב אנושי זקוק לו: https://ruachtova.org.il/?who=%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D