הקרח כבר כאן

מאז שהנכדות שלי ראו את הקדימון הראשון לסרט לשבור את הקרח 2 הן בטירוף. בהתחלה חשבתי שזה איזה עניין מוזר שלהן, אבל אז גיליתי שהן ממש לא היחידות ושיש כרגע ברחבי העולם מיליוני ילדות (וגם ילדים) שכוססות ציפורניים ומטפסות על הקירות עד שהן יזכו לצפות בסרט שהן כל כך מחכות לו.

ואני, אי אז, כשהתחילה ההתלהבות, הבטחתי שאני אקח אותן לראות את הסרט כשהוא יגיע. הן כמובן זכרו טוב טוב את ההבטחה שלי ועכשיו הן משגעות אותי כי הגיע הזמן לקיים אותה, והן צודקות כמובן, אז נראה לי שנלך בתחילת השבוע הבא, אם רק נמצא יום שמתאים לכל הילדות העסוקות האלה שחיות מחוג לחוג.

ובנימה אישית יותר אני רוצה להגיד שהרבה מאוד פעמים אני זאת שהכי נהנית מהבילויים האלה עם הקטנות. אני מודה שאני אוהבת סרטים מצוירים, כשהם עשויים טוב כמובן, ונראה לי שלפעמים אני יותר מתרגשת / צוחקת / פוחדת מהילדות עצמן. אני פשוט נסחפת עם הסרט כמו ילדה, וזה ממש כיף.

ואם אין לכם ילדות או נכדות, אז בטח פספסתם את ההתרגשות הזאת, אבל שלא תרגישו מחוץ לעניינים, אז על זה כל הסיפור:

המועדון שלנו

אם כבר עברתם את גיל הפנסיה אתם בטוח מכירים את מועדון ההטבות שלישי בשלייקס. מה, אתם לא מכירים? עוד לא הצטרפתם? השתגעתם?!

אתם יכולים לקרוא פה קצת על המועדון הזה: https://www.gov.il/he/service/shlaykes-plus

ואתם יודעים מה? אנחנו אוהבים להתלונן על החיים פה ועל היחס של המדינה לבני הגיל השלישי, אבל כשנותנים לנו מתנות לא תמיד אנחנו טורחים לקחת אותן. מה ההיגיון בזה?

אז יאללה, תצטרפו למועדון ושריינו את יום שלישי הקרוב לסרט, הצגה או כל דבר אחר שנכלל בהטבות האלה. זה יוצא ממש משתלם, ולמה לא בעצם? יש לכם משהו יותר טוב לעשות?

רק בשמחות

ככל שהמשפחה שלי הולכת וגדלה ונוספים לה ילדים וילדות שכל אחד מהם עולם במלואו לכולנו, השמחות המשפחתיות רק הולכות ומתרבות. כשיש כל כך הרבה אנשים, אז תמיד יש איזו יום הולדת באופק, ואם לא יום הולדת, אז יום נישואים, ואם לא זה ולא זה, אז יש איזה חג או סיום קורס או קבלת תואר או כל סיבה אחרת למסיבה.

אני לא מתלוננת בכלל, זה נפלא שיש כל כך הרבה שמחות בחיים שלנו, ושיהיו רק כאלה והרבה, אבל אני חייבת להודות שלפעמים זה קצת מתיש. פשוט בדרך כלל אני זאת שמארחת את השמחות האלה וזה הולך ונהיה קשה עם הגיל, למרות שכולם משתתפים ועוזרים. בסוף אני נשארת עם הכלים המלוכלכים והבית המבולגן.

אתגר אחר זה כל נושא המתנות. הכי קל לנו בתור סבא וסבתא זה לתת כסף במקום מתנה, אבל אנחנו מעדיפים לא לעשות את זה אלא לקנות מתנה שהילד יאהב ממש. וזה ממש לא פשוט. לפעמים אנחנו מקבלים בקשה מפורשת ואז אין בעיה, אבל לפעמים זה ממש מאמץ מחשבתי. עכשיו נגיד אני מחפשת מתנה לנכד שלי שיש לו בר מצווה ואמא שלו אמרה לי שהוא רוצה אייפד פרו , שאין לי מושג מה זה בכלל. אז שינסתי מותניים והתחלתי לחפש באינטרנט ומצאתי פה https://www.ivory.co.il/ipad.html מלא דגמים אבל עכשיו אני צריכה שמישהו יחליט בשבילי כי אין לי מושג מאיפה להתחיל בכלל. וככה יש לי המון פעמים בשנה! ממש חצי משרה כבר יש לי בזה!

בסך הכול אני באמת מבורכת. יש לי משפחה נהדרת, גדולה ואוהבת, וכולם בריאים ומוצלחים. אני ממש מקווה שיהיו לנו רק שמחות ושלא ניפגש בנסיבות פחות נעימות, רק אולי בפעם הבאה מישהו אחר יתנדב לארח? (רמז…)

 

 

 

הפלישה בדרך

בעוד שעתיים בערך יבואו אלינו שניים מהנכדים לביקור של שלושה ימים. ההורים שלהם לא יוכלים לקחת עוד ימי חופש והם גם לא יכולים להשאיר אותם לבד בבית, כי הם די קטנים, אז סבא וסבתא מתגייסים להושיע!

2019-08-28_112133MD

אז איך אנחנו מתכוננים לפלישת הילדודס הקרובה? קודם כל, דאגנו לאספקה של האוכל שהם אוהבים כי זה הכי חשוב. חוץ מזה, הכנו להם את המיטה שהם יישנו בה והוצאנו להם מגבות נקיות למקלחת. הכי חשוב זה כמובן מה נעשה איתם, כי אי אפשר לבלות את כל היום בבית. שמעון כבר עשה בירורים והוא רוצה לקחת אותם היום לאיזה קניון שיש בו הופעות לילדים, אני אולי אצטרף. מחר כבר קבענו טיול בטבע, כנראה באזור דליית אל כרמל, כולל כמובן מסעדה. ומחרתיים? אלוהים גדול. לא תכננו עדיין.

אז עכשיו אנחנו נהנים מרגעים אחרונים של שקט, לפני שהילדים יגיעו וירימו את הבית על הרגליים. כמה רעש ושמחה הילדים האלה מביאים איתם! אמנם זה מעייף לבלות איתם יום שלם, אבל זה ממש שווה את זה, כי זה גורם לנו להרגיש צעירים ונמרצים יותר מהרגיל והחיוכים שלהם באמת עושים לנו את היום.

לפעמים אני מתגעגעת לחיים שהיו לנו פעם כשהיינו צעירים, עם ילדים קטנים בבית והמון המולה, אבל אז אני נזכרת שככה זה הרבה יותר נחמד – גם נהנים מהשמחה של הילדים וגם זוכים לקצת שקט מהם כשהם חוזרים להורים שלהם.

 

תרבות גבוהה

לפני שנה וחצי בערך חברה שלי הזמינה אותי להצטרף אליה לאופרה. בעלה חטף שפעת ביום לפני ההופעה ולא יכול היה להגיע, אז אני נהניתי מהכרטיס הפנוי. אני מודה שברגע הראשון שהיא הציעה לי לבוא איתה, הייתה בי התנגדות, כי מה לי ולאופרה? אבל הסכמתי למרות זאת ואחר כך ממש שמחתי שעשיתי את זה כי היה ערב מדהים.

אני אגיד לכם את האמת, אני לא כזה טיפוס של תרבות גבוהה. אני אוהבת טלוויזיה וקולנוע ומוזיקה, אבל לא תמצאו אותי הרבה בקונצרטים ובאופרה. בתיאטרון דווקא כן, אבל לא לעתים קרובות. העניין העיקרי עם האופרה זה המחיר הגבוה של הכרטיסים, שזה בהחלט לא שווה לכל נפש. בגלל זה ממש שמחתי כשקיבלתי עכשיו מאותה חברה את אותה הצעה – כרטיס לאופרה בעוד חודש וחצי. הפעם זה לא כי בעלה חולה, אלא כי היה איזה מבצע שווה, ואני הפעם הסכמתי מיד ובלי היסוס.

ובגלל שזה בתל אביב, הצעתי לחברה שלי שנישאר לישון שם הפעם. הנסיעה חזרה בלילה לחיפה היא ארוכה ומעייפת, ואנחנו יכולות לפרגן לעצמנו לילה מפנק בבית מלון. הרי זה לא שהילדים מחכים בבית… אז אני בודקת מחירים של מלונות פתאל בתל אביב https://www.fattal.co.il/tel-aviv-hotels והאמת שאני מתלהבת יותר ויותר – גם אופרה וגם לילה בעיר ללא הפסקה? ממש החיים הטובים! ועוד יש לי יום הולדת בחודש הבא, ככה שממש מגיע לי!

מסתבר שבכל גיל אפשר לגלות דברים חדשים ולהתאהב במשהו חדש. אני כבר מלאה התרגשות מהאופרה שאנחנו הולכות לראות, שאמורה להיות מעולה לפי מה שקראתי. לפעמים מגיע לסבתא קצת זמן איכות משל עצמה, לא?

ימים אחרונים

בעוד שבוע וחצי נגמר החופש הגדול וכולם מנסים להגיע בשלום לקו הגמר. ההורים שתכננו פעילויות לילדים לכל יום בשבוע כבר עייפים ונגמרו להם הרעיונות. נשאר להם רק להתחנן לסבא וסבתא שייתנו יד או שתיים ויפנו אותם לעבודה שלהם.

האמת היא שגם לסבים ולסבתות זה לא כל כך קל, אבל הנה כמה רעיונות שמצאתי לאלו שצריכים למלא עוד כמה ימים עם הנכדים:

גן המדע במכון ויצמן רחובות

https://davidson.weizmann.ac.il/programs/summer-garden

משחקים וחידונים באתר קק"ל

http://www.greenwin.kkl.org.il/greenwin_games/

ממלכת האבירים בעכו

http://www.akko.org.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94

והכי חשוב, תיהנו! תכף הם ייעלמו למוסדות החינוך ואנחנו נמות מגעגועים…

IMG_1359

אתגר טכנולוגי

ככל שהנכדים שלי גדלים, הם מציבים בפניי יותר ויותר אתגרים טכנולוגיים. הם נולדו עם סמארטפון ביד והם מתפעלים מכשירים כאילו זה אינסטינקט בשבילם ואותי הם משאירים שמוטת לסת. איך הם עושים את זה?

ושלא תגידו לי שאולי כדאי לי ללמוד מהם משהו, כי זה בדיוק מה שאני עושה. כשיש לי איזו בעיה בטלפון אני מבקשת מהם עזרה ואני מתעקשת שהם יראו לי בדיוק מה הם עושים כדי שאני אוכל לעשות את זה לבד בפעם הבאה. אני אמנם לא תמיד מצליחה לשחזר את מה שהם עשו בכזאת קלות, אבל לפעמים זה מצליח ואז אני ממש גאה בעצמי.

הבעיה היא כשהם מבקשים ממני מתנה שקשורה לתחום הטכנולוגי ואז אני מוצאת את עצמי שבויה בידיים של המוכר – אני לא מבינה כלום, והוא מבין המון, ובסופו של דבר הוא יחליט מה אני אקנה. זאת בעיה, כי אני אף פעם לא יכולה להיות בטוחה שלא עובדים עליי ושאני קונה את מה שהילד באמת רצה. יש לי עכשיו את הבעיה הזאת עם אוזניות שהבטחתי לקנות לנכדה שלי – מצאתי פה https://www.ivory.co.il/headphone.html מגוון ממש גדול, ואין לי מושג מה אני צריכה לבחור. אולי אני פשוט צריכה להגיד לה שתבחר ואני רק אתן את פרטי האשראי…

אני יודעת שיש לי המון מה ללמוד על טכנולוגיה, ואני באמת מנסה… אבל זה בכלל לא פשוט ללמוד תחום חדש לגמרי שבכלל לא היה קיים כשהייתי בגילם. אולי מישהו מכיר קורס מזורז למיושנות כמוני?

רגע לעצמי

החופש הגדול הוא התקופה הפופולרית ביותר של הסבים והסבתות הישראלים. מביקור של שבת פעם בשבועיים זה הופך פתאום ללפחות שלושה ימים בשבוע עם הנכדים, והאמת שיש בזה הרבה מתוק וגם קצת חמוץ – אנחנו כמובן נהנים מאוד עם הנכדים שלנו, אבל גם לנו יש חיים ואנחנו רוצים להמשיך בהם למרות החופש.

אני חושבת שכל פנסיונר שלא רוצה למצוא את עצמו לבד כל היום, מטפס על הקירות משעמום, צריך למצוא לעצמו תחביבים, חוגים או כל דבר אחר שהוא נהנה ממנו ושכולל אינטרארציה עם אנשים אחרים. השיחות הקצרות עם החברים בהפסקה הם חלק בלתי נפרד מההרצאה או השיעור, ואז כבר לא ממש חשוב מה בחרנו ללמוד.

הנה כמה רעיונות לחיפאים מבינינו:

http://www.abahushi.org.il/pages.aspx?pageName=%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%9f_%2b60

אז, יאללה, קחו רגע לעצמכם ותיהנו. הנכדים יכולים לבוא בכל יום אחר…

לראות אותם מאושרים

השבוע ישבתי עם ניצה, חברה ותיקה מאוד שלי, בבית קפה. אנחנו מכירות כבר יותר מ-30 שנה ואנחנו מקפידות להיפגש לפחות פעם בחודש לקשקש קצת על הילדים, הנכדים, החיים, בילויים וכל מה שבא. הפגישה שלנו הפעם הייתה קצת שונה מהרגיל וגרמה לי לחשוב הרבה כשחזרתי הביתה.

2018-01-07_100437PV

כבר תקופה שאני שמה לב שניצה מוטרדת. אני מכירה אותה כל כך הרבה שנים שאני מזהה מיד כשמשהו לא בסדר, אבל כיבדתי את הרצון שלה לא לדבר על זה. רק השבוע היא החליטה סוף סוף לספר לי מה מעיק עליה – הבת הצעירה שלה מתגרשת. החדשות האלה העציבו אותי, כי אני יודעת כמה חשוב לאמא לראות את הילדים שלה מאושרים, ואני יכולה להבין כמה קשה לה עכשיו לראות את הזוגיות של הבת שלה מתפרקת. כל אמא הייתה מוכנה להתחלף עם הילד שלה כשכואב לו, וגם הפעם ניצה לא יכולה לעשות את זה בשביל הבת שלה.

אני חושבת על הילדים שלי ועל המשפחות הנפלאות שהם בנו, ונחמץ לי הלב מהמחשבה שזה היה קורה להם. אמנם גירושים זה לא דבר נדיר, אבל כשזה קורה למישהו שאתה אוהב, זו טלטלה רצינית. לפרק בית ומשפחה זה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות, וכמה תמיכה שאמא לא תיתן לילד או לילדה שלה, זאת תהיה תקופה קשה מאוד.

אני כל כך שמחה שהילדים שלי מצאו את האושר שלהם ובינתיים נראה שכולם מרוצים מבני הזוג שלהם. מה שלא יקרה בעתיד, הם יודעים שהם יכולים לסמוך עליי שאעזור ושאתן עצה או סתם כתף לבכות עליה.